תוצאות חיפוש: דן בן אמוץ

"הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור" – ביקורת: כותרות התזה להצלחה לא פוגעות

"הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור". באדיבות ארכיון הגשש החיוור, yes ו-HOT.

"הצ'ופצ'יק של הקומקום", על שלישיית "הגשש החיוור" הוא פרויקט חובבני, שטחי ורדוד.

הדבר הראשון שבולט בסדרה הוא חוסר המיקוד. ניכר שהיוצרים לא ידעו איך להשתלט על הקונגלומרט האדיר הזה של הגשש ולא ידעו איך לספר את הסיפור שלהם בצורה קוהרנטית ומעניינת. ולכן, הסדרה נראית כמו "אכול כפי יכולתך" בבופה של הכל כלול. דחפו לאותה צלחת כל כך הרבה דברים, בלי קשר ובלי סדר. אמנם ניסו לחלק לפרקים, אבל הנושאים לא ברורים וגם לא מקיימים את הבטחת הכותרת. כדי ליצור דוקו מרתק מכל כך הרבה חומר, אתה חייב להקים עמוד שדרה סיפורי מוביל שממנו יצאו כל האנקדוטות ועלילות המשנה. כדי לשכנע את הצופה לצאת איתך למסע של 4 שעות, אתה צריך להראות לו את השביל המרכזי. ואין כזה שם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מקבץ המלצות סינמטקים 12.05-18.05.11

"בלו ולנטיין". ריאן גוסלינג, מישל וויליאמס.

אירועים מיוחדים

פסטיבל דוקאביב 2011
12.5-21.5 סינמטק תל אביב, נמל תל אביב, בית ZOA

פסטיבל דוקאביב 2011 (ה-13 במספר) לקולנוע תיעודי יפתח השנה עם הסרט "החיים ביום אחד" שביים קוין מקדונלד ("שם המשחק") והפיק רידלי סקוט ("רובין הוד") והוא סרט התעודה הראשון הערוך כולו מתוכן גולשים באינטרנט, שהועלו ביום ה-24 ביולי אשתקד לאתר שיתוף הוידאו הפופולרי 'יוטיוב'. כבר כתבנו מספר פעמים על הפסטיבל ולחצו על המילים המתאימות כדי לקבל עוד מידע: קדימון ל"החיים ביום אחד", המועמדים בתחרות הישראלית.

רטרוספקטיבה לאחים ג'ואל ואית'ן כהן
11.5-28.5 סינמטק ירושלים

לכבוד ביקורם הצפוי בארץ הקודש והענקת פרס דן דוד לאחים ג'ואל ואית'ן כהן, עורך סינמטק ירושלים רטרוספקטיבה לסרטיהם של האחים. הרטרוספקטיבה תפתח עם סרטם הראשון מ-1983, "רציחות פשוטות" (שמומן מכספים שנאספו בעזרת רשימה של "100 היהודים העשירים במינסוטה"), ותמשיך דרך כל סרטיהם, כולל המוקדמים יותר "הקפיצה הגדולה", "צומת מילר", "ביג לבובסקי" והאחרים, וכולל החדשים יותר "ארץ קשוחה", "יהודי טוב" וכו'.

סרטים ישראלים

"שלושה ימים וילד" (1967)
12.5 סינמטק חולון, 20:30

סרטו של אורי זוהר על פי תסריט שעיבד עם דן בן אמוץ ואמציה חיוני מסיפור מאת א.ב. יהושוע, נחשב לאחד הסרטים החשובים שנוצרו בארץ. העלילה מספרת על מורה שנתבקש לשמור במשך שלושה ימים על הילד של אהובתו הגדולה מהקיבוץ מגבר אחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנה אנחנו" – ביקורת: רגישות יוצאת דופן

"הנה אנחנו". נועם אימבר, שי אביבי.

במהלך השנתיים האחרונות קיבל הסרט "הנה אנחנו" הכרה מקומית ועולמית, והיה שווה לחכות להפצתו פה. הוא זכה בארבעה פרסי אופיר (במאי, תסריט, ושחקנים הטובים ביותר), פרס התסריט ופרס השחקן (אשר חולק בין שי אביבי ונועם אימבר) בפסטיבל ירושלים ונבחר לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן 2020. סרטם של התסריטאית דנה אידיסיס ("על הספקטרום") והבמאי ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי") מלא ברגישות יוצאת דופן, אסתטיקה עדינה ועולם פנימי שקל להישאב אליו.

בשנת 2018 שודרה העונה הראשונה של "על הספקטרום". אידיסיס הגיעה אז יחד עם גל של סדרות הנותנות במה לאנשים שאינם נוירוטיפיקליים ("פלפלים צהובים", "לא טיפוסי") אך מצליחה לגשר על מיסקונספציה ענקית שנוצרה – בדיוק בגלל סדרות שכאלו (וכמובן הנזק הבלתי יתואר שעשה "איש הגשם") – לא לכל אדם על הספקטרום יהיה מצג גאונות שיתאפשר לחברה לעכל את המוגבלות שלו בקלות. אידיסיס, שגדלה עם אח המאובחן על הקשת האוטיסטית, יודעת מה היא רוצה להגיד. "הנה אנחנו" מראה גם את הצדדים הקשים לעיכול של ההתמודדות על הספקטרום, גם לאדם הא-טיפיקלי ובמקרה הזה גם להוריו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ענת גוב: על החיים ועל המוות" – ביקורת: השפעה מאד חזקה

"ענת גוב: על החיים ועל המוות", צילום באדיבות הפקת הסרט והמשפחה.

ענת גוב הייתה אישה מדהימה, ללא ספק. אפשר להקשיב לה מדברת שעות ולצערי, הסרט ארך רק כשעה. מותר לא לאהוב את הדעות שלה, אבל אי אפשר שלא להעריך את החכמה, הרהיטות, השנינות, הישירות והרגישות שזרמו ממנה כמו נהר. וזה עוד מבלי לדבר על הכשרון העצום שלה בכתיבה, במחזות המאוד ישראליים שלה, שהתעסקו בעיקר במציאות משפחתית וחברתית יומיומית, ובכתיבה ההומוריסטית, ביניהם לתכנית המערכונים "זהו זה", בה כיכב בעלה גידי גוב. גם אם אתם לא מכירים את פועלה, אל דאגה, כל זה מוצג בסרט בהרחבה (כולל שורות שונות מכתיבתה).

עמוד השדרה של הסרט התיעודי "ענת גוב: על החיים ועל המוות" הוא ראיון מצולם בינה לבין סוכן האמנים ששכרה לטפל בעזבון היצירתי שלה, אריק קנלר (שהיה המפיק והיוצר השותף של הסרט), כשידעה שימיה ספורים. הראיון התנהל בשאלות הכי פשוטות של קנלר ותשובותיה הישירות והפשוטות בהתאם של גוב, וכשם הסרט, מדבר בעיקר על החיים ועל המוות. לגוב הייתה הסתכלות כנה על חייה והוקירה תודה על כך שניתנה לה הזדמנות להיפרד מהחיים בצורה מסודרת ולהכין את משפחתה לכך. היא סיפרה מבלי בושה על המחשבות הכי אינטימיות שלה וגם כאלו שלא יורדות בגרון כמו שצריך לכולם, ותמהה על הצורך האנושי להימלט ממחשבות על מוות, כשזו חד משמעית החוויה היחידה שמשותפת לכל ההוויה האנושית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יצירה ללא מחבר" – ביקורת

"יצירה ללא מחבר". טום שילינג.

"יצירה ללא מחבר" הוא סרט דרמה היסטורית גרמני בן קצת למעלה משלוש שעות (!) שמגולל את חייו של איש מילדותו ועד בגרותו על רקע עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה והתמודדות עם ההשלכות שאחריהן על החברה הגרמנית. יש בו חלקים קסומים (זו המילה שבחרתי, כן) שתופסים רגשית ואינטלקטואלית, אבל הם מעטים מדי בתוך עומס של סצינות סתמיות ומיותרות. הסרט נוגע בנקודות רגישות בחיי אנשים, ובעיקר בהתחלה, הן גם גרפיות ומטלטלות במקצת.

במאי ותסריטאי הסרט פלוריאן הנקל וון דונרסמארק (זה השם המקוצר שלו!) הוא היוצר של הסרט המופתי "חיים של אחרים" (2006), ולכן למרות הסרט הממוצע "התייר" (2010) שגם עליו היה אמון, הציפיות מהסרט הזה היו גבוהות. אחרי הכל, הוא חזר לעסוק בגרמניה. כנראה שהיה להנקל וון דונרסמארק קשה מדי לערוך את היצירה שלו, כי הוא יכול היה לשפר את הסרט בהרבה אם היה מקצר אותו בשליש. הקצב בסרט איטי יחסית, אך אחיד וזה היתרון העיקרי בו, כי אין בו נפילות מתח מתישות. יש דגש גדול על האנושיות של הדמויות ויש לזה חשיבות רבה יותר כשהדמויות עוסקות באומנות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איילים" – ביקורת

"איילים". סיגורדור סיגוריונסון, תאודור יוליוסון.

הבמאי גרימור האקונרסון, ש"איילים" הוא סרט השני ("סאמרלנד"), מצליח להביא משהו שונה אל המסך הגדול, תוך שימוש בקצב האיטי והאווירה השתקנית והמהורהרת של הקולנוע האירופאי-האמנותי. הסיפור, שמתאר יפה כיצד חוואי אוהב מתייחס לכבשים שלו וכיצד בני אדם עיקשים מתייחסים זה לזה, וכל זאת באווירת החורף הקודר של האי הנידח, הוא חוויה קולנועית ותרבותית מיוחדת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מבוקש מאוד" – ביקורת

"איש מבוקש מאד". פיליפ סימור הופמן, ווילם דפו.

"איש מבוקש מאוד" מגולל את סיפורו של מהגר צ'צ'ני מוסלמי המגיע להמבורג באופן לא חוקי ונקלע למרכזה של פרשה בינלאומית שעיסוקה מלחמה בטרור. המותחן המשובח פורש באופן מדוד וחכם את האופן בו רשת רציונלית וקרה נפרשת סביב המהגר ואת המידה בה נוכחותו מציתה פחדים ואינטריגות פוליטיות ואמוציונליות. "איש מבוקש מאוד", חף כמעט מאקשן פיסי, הוא סרט של מרוץ חכם למרחקים ארוכים, מלא מתח ועניין. הרלוונטיות העצובה שלו למצב האקטואלי כיום רק הופכת אותו לחשוב ומיוחד עוד יותר.

סביב "איש מבוקש מאוד" ישנן הרבה ציפיות, לא רק מאחר וזהו ספר נוסף המבוסס על ספר של הסופר ג'ון לה קארה, סופר מוערך ומצליח שרבים מספריו עובדו לקולנוע בהצלחה ("החפרפרת", "הגנן המסור" ו"החייט מפנמה", הם רק חלק מהדוגמאות), אלא בעיקר כי זהו אחד הסרטים האחרונים של השחקן הנהדר שנפטר השנה- פיליפ סימור הופמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספיידרמן המופלא" – ביקורת #3

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד.

אילו היה צדק בעולם, "ספיידרמן המופלא" היה הסרט הראשון שכולנו היינו רואים בכיכובו של איש העכביש, וסאם ריימי היה נשאר לביים סרטים טראשים קטנים לקהלו היעודי, ולא מביים את הסרט הראשון של הדמות רק לפני עשר שנים. ל"ספיידרמן המופלא" יש את כל המרכיבים של סרט קומיקס מנצח: הוא מענין, מרגש, לא אינפנטילי מדי, מהוקצע, מלהיב ואפילו מותח. אבל סרט הספיידרמן גרסת 2012 סובל מעמדת נחיתות, מפני שהוא מביא לנו שוב את אותה הדמות, עם אותו סיפור רקע ועם אותה אוירה, כך שהקהל מתקשה להבין על שום מה הוא נדרש הפעם לשלם על הצפיה בקולנוע.

בשנת 2000, עלה לאקרנים "אקס-מן" ופתח עם סכום גבוה במיוחד לאותה העת בקופות בארה"ב: 54.5 מיליון דולרים. כל כך גבוה, שהוא היה הרווח השלישי הכי גבוה באותה השנה (בפער של פחות מארבעה מיליון דולרים מהסרט הכי רווחי באותה השנה, ובפער של עשרה מיליון מהסרט הרביעי הכי רווחי באותה השנה). אולפני מארוול, שעמדו מאחורי הקומיקס והסרט, הבינו מ'טבילת האש' שיש ביקוש לסרטי קומיקס עם הדמויות שלהם, ומאותו הרגע כבר תיזמנו סרטים עבור "איירון מן", "הענק", "קפטן אמריקה", "ספיידרמן" ואחרים. הראשון שיצא לפועל הוא "ספיידרמן", ומי שנבחר לביימו היה במאי הטראש סאם ריימי. היה זה ענין לכשעצמו, משום שאת "אקס-מן" ביים במאי עם תו תקן של איכות – בריאן סינגר ("החשוד המיידי"). אפשר לומר שריימי פתח את הטרנד של במאים-שרגילים-לתקציב-נמוך-ומקבלים-תקציב-ענק-כדי-לביים-סרט-קומיקס. הטרנד אגב נמשך ומצליח גם היום, כאשר "הנוקמים" בבימויו של ג'וס ווידון, הפך לסרט השלישי הכי מצליח בהיסטוריה בארה"ב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם יוצרי "יותר איטי מלב": "כמו זוג נשוי, יש רגעים מאד קשים"

מתוך הסרט "יותר איטי מלב". רוני הדר עם גיא לואל.

אידיבי למען הקולנוע הישראלי – בסוף השבוע האחרון עלה הסרט הישראלי "יותר איטי מלב" להקרנות סדירות בסינמטק תל אביב. את הסרט יצרו הצמד מאחורי "אלנבי רומאנס", יוני זיכהולץ וינאי גוז, והוא מספר על הסופרת לילי (רוני הדר, "מה שנחוץ לרווק") שמתקשה לכתוב את הרומן הבא שלה, אחרי ההצלחה המסחרית של הקודם. היא פוגשת אמן רחוב ומציצן בשם נינו (גיא לואל) ומחליטה להפוך אותו לגיבור הספר הבא, מבלי ידיעתו. בלי להתכוון, ככל שלילי מתקרבת אל נינו ולומדת אותו בשביל עלילת הספר שלה, היא גם מתאהבת בו והוא מתאהב בה. אך אי-ידיעתו של נינו בדבר מניעיה היא רק ענין זמני.

"אלנבי רומאנס" של הצמד זיכהולץ-גוז היה קולנוע עצמאי לפני שעשו ענין מקולנוע עצמאי בארץ ופתחו מסגרות מיוחדות בפסטיבלים ובפרסי אופיר. הילי ילון ודני גבע המצוין תמיד כיכבו בסרט, והוא עלה לאקרנים ב-2005. בין "אלנבי" ל"יותר איטי", יוני העלה מחזה בתיאטרון הקאמרי "ע'17"  שכתב עם העיתונאי שי להב (הצמד עתיד להעלות בתיאטרון גם אופרת רוק חדשה בשם "שרול") ופיתח סדרות לטלויזיה, בעוד ינאי עבד במשך שלוש שנים כמנהל פיתוח בחברת הפקה בלוס אנג'לס.

איך נולד הסיפור?
ינאי: "נקודת המוצא שלנו היתה קשורה ב'אלנבי רומאנס'. לקחנו את הרעיון שהוביל את הסרט הקודם, בחור ובחורה שמעבירים לילה רומנטי בתל אביב ונחשפים לכל הדמויות הליליות של העיר, אלא שהפעם רצינו שהדמויות הראשיות שלנו יהיו בעצמן הדמויות הליליות האלה. מישהי אמרה לי אחרי אחת ההקרנות שבשוט האחרון של "אלנבי רומאנס" הזוג שוקע אל תוך הים ובשוט הראשון של "יותר איטי מלב" הזוג יוצא מהים. לא שמתי לב לזה, אבל זה נראה לי מתאים, סוג של מירוץ שליחים בין סרטים."

היה רעיון להפוך את "יותר איטי" לסרט המשך של "אלנבי"?
ינאי: "לא סרט המשך, אבל בהחלט סרט שמתקיים באותו עולם של 'אלנבי רומאנס' – העולם של הלילה התל אביבי כמו שאנחנו מדמיינים אותו. יש הבדל אחד והוא שאם 'אלנבי רומאנס' התרחש ברובו בשדרות הראשיות ובלוקיישנים המוכרים של העיר, 'יותר איטי מלב' מתרחש בחצרות האחוריות של העיר ובלוקיישנים הפחות מוכרים שלה."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: כפרה / Atonement

סרטו של ג'ו רייט מכניס אותך לסערת רגשות מהפנטת, כשהסרט "כפרה" מתחיל כפנטסיה מתוקה של נערות חובבות רומנים זולים, ומתקדם והופך לטרגדיה עגומה ושוברת לב כשאחות קנאית משקרת באשר למחזה עיניה והופכת סיפור אהבה מושלם לכמיהה מתמשכת לאורך הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »